משמורת בלעדית לאם

מהי משמורת ילדים?

משמורת ילדים היא אחת הסוגיות המרכזיות בהליכי גירושין, שכן היא משפיעה ישירות על חייהם של הילדים ושל הוריהם. משמעות המונח "משמורת" היא האחריות היומיומית על גידול הילד, לרבות מקום מגוריו, מסגרת החינוך והטיפול בו.

בעבר הייתה נהוגה גישה לפיה משמורת הילדים ניתנת כמעט אוטומטית לאם, אולם כיום, בעקבות שינויים חברתיים ומשפטיים, בתי המשפט אינם ממהרים להעניק לאם משמורת בלעדית, אלא בוחנים כל מקרה בהתאם לנסיבותיו.

במאמר זה נסקור את עקרונות המשמורת בישראל, נעמוד על התנאים שבהם האם עשויה לקבל משמורת בלעדית, וכן נבחן את הגורמים המשפטיים והשיקולים שבית המשפט מביא בחשבון בעת הכרעה בנושא זה.

משמורת בלעדית מול משמורת משותפת

משמורת, או בשמה העדכני "אחריות הורית", מתייחסת להסדר שבו מחליטים היכן יתגורר הילד, מי יטפל בו ברמה היומיומית, וכיצד יתקיים הקשר בינו לבין ההורה השני. השינוי הטרמינולוגי נועד לשים דגש על טובת הילד ועל עקרון האחריות ההורית המשותפת, גם כאשר הילד מתגורר בפועל אצל הורה אחד בלבד.

קיימים שני מודלים עיקריים:

• משמורת משותפת – שני ההורים חולקים אחריות שווה על גידול הילדים, תוך קביעת זמני שהות שווים או כמעט שווים ביניהם.
• משמורת בלעדית – הילד מתגורר באופן קבוע עם הורה אחד (לרוב האם), בעוד שלהורה השני נקבעים זמני שהות מוסדרים (בעבר נקראו "הסדרי ראייה").

בעוד שבשנים האחרונות חלה מגמה ברורה לקדם משמורת משותפת, עדיין יש מקרים רבים בהם המשמורת ניתנת לאם באופן בלעדי, בעיקר כאשר הדבר עולה בקנה אחד עם עקרון טובת הילד.

הבסיס המשפטי למשמורת בלעדית לאם

חזקת הגיל הרך

בישראל קיימת חזקת הגיל הרך, המעוגנת בחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, אשר קובע כי כאשר אין הסכמה בין ההורים, ילדים עד גיל 6 יימסרו למשמורת האם, אלא אם קיימות נסיבות מיוחדות שמצדיקות אחרת.

מטרת החזקה היא להבטיח יציבות לילדים רכים בשנים, שכן מחקרים פסיכולוגיים מראים כי בגילאים צעירים יש חשיבות מכרעת לקשר עם האם. עם זאת, בשנים האחרונות מתקיימים דיונים על ביטול החזקה, שכן ישנו טיעון לפיו היא מפלה לרעה את האבות.

עיקרון טובת הילד

בנוסף לחזקת הגיל הרך, בית המשפט מחויב לפסוק על-פי עקרון טובת הילד. עיקרון זה גובר על כל כלל אחר, כולל חזקת הגיל הרך, ובמסגרתו נבחנים פרמטרים כגון:

• הקשר בין הילד לכל אחד מהוריו.
• היציבות שההורה יכול להעניק לילד.
• מסוגלות הורית – לרבות היבטים רגשיים, חינוכיים וכלכליים.
• רצון הילד (כאשר מדובר בילד בגיל המתאים להביע עמדה).

מתי תינתן משמורת בלעדית לאם?

כאמור, אין עוד הנחה אוטומטית לפיה האם תקבל את המשמורת, אך יש מצבים בהם בתי המשפט נוטים לפסוק משמורת בלעדית לטובתה:

• האם כהורה העיקרי – כאשר האם הייתה הדמות העיקרית בגידול הילד לאורך השנים, והיא זו שטיפלה בו ברמה היומיומית, סביר להניח שבית המשפט יעדיף להשאיר את המשמורת אצלה.
• חוסר מסוגלות הורית של האב – אם האב מתמודד עם בעיות כמו אלימות, התמכרויות, מצב כלכלי רעוע או היעדר מעורבות הורית, בית המשפט עשוי לקבוע כי טובת הילד היא להישאר במשמורת האם.
• ריחוק גיאוגרפי בין ההורים – אם ההורים מתגוררים בערים מרוחקות, ייתכן שמשמורת משותפת לא תהיה מעשית, ואז המשמורת תוענק לאם.
• רצון הילד – ילדים בוגרים יותר יכולים להביע את דעתם בפני בית המשפט, ואם הילד מעוניין להישאר עם האם, הדבר ישפיע על ההחלטה.

מה קורה כאשר אין הסכמה על משמורת בלעדית לאם?

במקרים בהם אין הסכמה, יש להגיש תביעה למשמורת לבית המשפט לענייני משפחה או לבית הדין הרבני. בית המשפט ייעזר בגורמים מקצועיים, כגון עובדים סוציאליים ופסיכולוגים, אשר יגישו תסקיר מסוגלות הורית כדי לקבוע מהו הסדר המשמורת הנכון ביותר עבור הילדים.

שינוי משמורת בעתיד

במקרים מסוימים ניתן להגיש בקשה לשינוי משמורת אם חל שינוי נסיבות מהותי, למשל מעבר מגורים, שינוי במצב ההורי או פגיעה בטובת הילד.

השפעת חזקת הגיל הרך על משמורת האם

בעוד שחזקת הגיל הרך מעניקה יתרון לאימהות בגידול ילדים קטנים, יש מגמה משפטית להעניק גם לאבות משמורת. ועדת שניט המליצה לבטל את החזקה, אך בפועל אימהות עדיין נהנות מיתרון מסוים, אך אינן יכולות להסתמך על כך כגורם מכריע.

לסיכום

משמורת בלעדית לאם היא סוגייה מורכבת, הנשענת על עקרונות משפטיים כמו חזקת הגיל הרך ועיקרון טובת הילד. למרות שבעבר נהוג היה להעניק את המשמורת לאם כמעט אוטומטית, כיום בתי המשפט בוחנים את טובת הילד ומעניקים מקום מרכזי גם לאבות.

כדי להבטיח תוצאה משפטית מיטבית, מומלץ להיעזר בעורך דין מומחה לענייני משפחה, שיסייע בניהול התהליך ובבניית תיק ראייתי מוצק.