מדריך למינוי אפוטרופוס

מינוי אפוטרופוס

מינוי אפוטרופוס הוא הליך משפטי שבו בית המשפט ממנה אדם או גוף שידאג לענייניו של אדם אחר (הנקרא אדם שמונה לו אפוטרופוס "אשל"א"), כאשר אותו אדם אינו מסוגל לדאוג לענייניו בעצמו.

אפוטרופסות לבגיר שאינו מסוגל לטפל בענייניו: כאשר אדם בגיר (מעל 18) מאבד באופן קבוע או זמני את היכולת לדאוג לענייניו האישיים, הרפואיים או הרכושיים – למשל בשל מוגבלות נפשית או שכלית, דמנציה, ליקוי קוגניטיבי חמור, מחלה קשה או פגיעה שמונעת ממנו להבין ולקבל החלטות – עשוי להתעורר צורך למנות לו אפוטרופוס.

במצב כזה, האפוטרופוס יקבל סמכות חוקית לקבל החלטות עבור אותו אדם בתחומים שבהם הוא אינו מסוגל לטפל.
לדוגמה, קשיש החולה באלצהיימר שאינו זוכר לשלם חשבונות או לקבל טיפול, או אדם עם מוגבלות שכלית שאינו מבין בענייני כספים – עבורם יכול בית המשפט למנות אפוטרופוס שידאג לנושאים אלה בשמם.

אפוטרופסות לקטין בדרך כלל, הורי הקטין הם האפוטרופסים הטבעיים שלו עד גיל 18, באופן אוטומטי מלידתו​. המדינה לא תתערב בכך אלא אם ההורים אינם ממלאים את תפקידם כראוי​.

עם זאת, אם קטין מצוי במצב שבו אין לו הורה אפוטרופוס מתפקד – למשל כאשר שני הוריו נפטרו, או שההורים הוכרזו כפסולי דין (בלתי כשירים משפטית), או שבית המשפט קבע שההורים אינם מסוגלים למלא את חובותיהם כלפי ילדם (או נמנעים מכך ללא סיבה סבירה) – בית המשפט רשאי למנות לקטין אפוטרופוס שידאג לענייניו​.

מצב כזה יכול להתעורר, לדוגמה, עבור ילד שהתייתם מהוריו, או במקרה שבו ההורים בחיים אך סובלים מבעיות קשות (כגון מחלת נפש קשה) המונעות מהם לטפל בילד. במקרים מסוימים, בית המשפט יכול למנות אפוטרופוס נוסף לקטין, לצד הוריו, אם יש צורך בסיוע בעניינים שההורים לא יכולים לטפל בהם, או במקרה של ניגוד עניינים בינם לבין טובת הילד.

חשוב להדגיש: אפוטרופוס ממונה רק כאשר אין פתרון אחר פחות פוגע. כיום החוק מעודד לנקוט חלופות שמכבדות יותר את עצמאות האדם לפני שפונים לאפוטרופסות מלאה. למשל, בגיר כשיר יכול מראש לערוך ייפוי כוח מתמשך – מסמך הממנה מיופה כוח מטעמו למקרה שיאבד בעתיד את הכשרות, וכך אולי להימנע מהצורך באפוטרופוס.

לחלופין, בית המשפט יכול למנות תומך בקבלת החלטות במקום אפוטרופוס, כאשר האדם זקוק לעזרה אך עדיין מסוגל לקבל החלטות בסיוע מתאים.

חלופות אלה שומרות במידה רבה יותר על עצמאות וזכות ההחלטה של האדם מאשר מינוי אפוטרופוס. רק אם אין דרך אחרת להגן על זכויותיו וצרכיו של האדם, ולשמירת טובתו, ימונה אפוטרופוס ע"י בית המשפט.

זכויות האדם שממונה לו אפוטרופוס

גם לאחר מינוי אפוטרופוס, האנשים שעליהם ממונה אפוטרופוס שומרים על זכויות יסוד וכבוד, והחוק מגן עליהם מפני פגיעה יתרה בעצמאותם. להלן עיקרי הזכויות של אדם שמונה לו אפוטרופוס:

• זכות להישמע ולהביע דעה: עוד לפני מינוי האפוטרופוס, אם מצבו של האדם מאפשר זאת, על בית המשפט לשמוע את דעתו ורצונו של האדם שלגביו נשקל המינוי​. כלומר, האדם זכאי להשתתף בהליך המינוי – להביע את עמדתו לגבי עצם המינוי ולגבי זהות האפוטרופוס. גם לאחר המינוי, יש להתחשב ברצונותיו ודעתו של האדם ככל האפשר בכל החלטה משמעותית. החוק מחייב כי דעתו של אדם שמונה לו אפוטרופוס תילקח בחשבון באירועים שונים בחייו – הן במעמד המינוי והן במהלך כהונת האפוטרופוס​. האפוטרופוס עצמו מחויב להתייעץ עם האדם ולשתפו בהחלטות הנוגעות אליו, ככל שמצבו מאפשר זאת​. זכות זו נועדה להבטיח שהאדם לא יהפוך "שקוף" אחרי המינוי, אלא ימשיך להיות גורם פעיל בחייו שלו לפי יכולתו.
• זכות לייצוג משפטי ולהגנה משפטית:  לאדם שמונה לו אפוטרופוס יש זכות להיות מיוצג על ידי עורך דין בהליכים הנוגעים לו. למעשה, במקרים מסוימים ממונה לאדם עורך דין מטעם הלשכה לסיוע משפטי כדי לייצגו – למשל בעניינים רפואיים שנידונים בבית המשפט, כדי לוודא שעמדתו וזכויותיו נשמעות.​  זכות הייצוג נועדה למנוע מצב שבו האפוטרופוס (או בני משפחה אחרים) הם הקול היחיד בדיונים, ולוודא שגם קולו של האדם עצמו – רצונותיו וצרכיו – מקבל ביטוי באמצעות גורם מקצועי נייטרלי במידת הצורך.
• שמירה על כבוד, פרטיות ואוטונומיה: מינוי אפוטרופוס אינו שולל את כבודו וחירותו של האדם. החוק מדגיש שהאפוטרופוס חייב לפעול בדרך שמגבילה את זכויותיו וחירותו של האדם במידה הפחותה ביותר האפשרית בנסיבות העניין​. האדם מוסיף להיות אדם חופשי מבחינת זכויותיו, והאפוטרופוס הוא רק סיוע היכן שנדרש ולא "בעלים" של חייו. בפרט, זכותו של האדם לפרטיות ממשיכה להתקיים גם לאחר המינוי – האפוטרופוס מחויב לשמור על פרטיות המידע האישי והרפואי של האדם ולא לחשוף פרטים מעבר לנדרש לצורך הטיפול בו​.
• בנוסף, על האפוטרופוס להתייחס בכבוד לאדם, להתחשב בהרגליו, ברצונותיו האישיים, באמונותיו ובערכיו התרבותיים והדתיים, ולעודד את עצמאותו ככל האפשר​. למעשה, אף שהאדם מוגבל ביכולתו, הוא זכאי שיתייחסו אליו כבעל זכויות וכבוד כמו כל אדם אחר, והאפוטרופוס משמש כשלוח להגשמת רצונותיו וטובתו ולא כמי שמחליט באופן שרירותי במקומו.
• זכות למעורבות בקבלת החלטות: גם לאחר שיש אפוטרופוס, האדם לא "נעלם" מהתמונה. בהתאם לעיקרון שנזכר לעיל, האפוטרופוס נדרש לשתף את האדם ולהיוועץ בו בכל החלטה שנוגעת אליו, ככל שניתן​
• הגנה מפני ניצול ופיקוח על האפוטרופוס: אדם שמונה לו אפוטרופוס נמצא תחת הגנה נוספת של רשויות הפיקוח. האפוטרופוס הכללי (גוף במשרד המשפטים המופקד על תחום האפוטרופסות) מפקח על פעילות האפוטרופוסים, דורש מהם דו"חות ומאזנים (פרטה), ויכול להתערב במקרה של חשש לפגיעה באדם או בנכסיו​. אם האפוטרופוס אינו ממלא את תפקידו כנדרש, או חלילה מנצל את חסרי הישע לרעה, ניתן להגיש תלונה לאפוטרופוס הכללי שיחקור את העניין​. כמו כן, בני משפחה ואפילו האדם עצמו (אם הוא מבין את המצב) זכאים לפנות לבית המשפט בכל עת בבקשה להחליף אפוטרופוס או לשנות את תנאי המינוי, אם האפוטרופוס הקיים פוגע באדם או אינו פועל לטובתו.
• בנוסף, פעולות מסוימות של האפוטרופוס מחייבות אישור מבית המשפט, כך שיש ביקורת שיפוטית על החלטות הרות גורל. כל המנגנונים הללו נועדו להבטיח שהאדם, על אף שהוא תחת אפוטרופסות, לא יאבד את זכויותיו ולא ייפגע ממי שאמור להגן עליו.

חובות האפוטרופוס

תפקיד האפוטרופוס הוא תפקיד בעל מהות של נאמנות: האפוטרופוס מחזיק בסמכויות כלפי האשל"א (האדם שמונה לו אפוטרופוס), אבל סמכויות אלו ניתנו לו כדי לשרת את טובת אותו אדם, ולא את עצמו.

החוק והנחיות משרד המשפטים מגדירים באופן מפורט את חובותיו של אפוטרופוס, כדי להבטיח שהתפקיד ימולא כהלכה ותוך הגנה מרבית על האדם.

• פעולה במסירות, מיומנות ונאמנות לטובת האדם: על האפוטרופוס חלה חובת אמון מוגברת. החוק מחייב את האפוטרופוס לפעול בשקידה, במיומנות ובמסירות, וללא התרשלות במילוי תפקידו​. פירוש הדבר שהאפוטרופוס צריך להתייחס לענייני האשל"א כאילו הם ענייניו שלו, ברצינות הראויה ובזהירות הראויה. כמו כן, עליו לנהוג בתום לב ולמען טובת האדם שהוא מופקד עליו, ולא לרדוף את האינטרסים האישיים שלו עצמו.​ למשל, אפוטרופוס חייב להשתמש בכספי האשל"א לטובת האשל"א בלבד – לתשלום הוצאותיו, טיפוליו וכדומה – ולא להשיג טובות הנאה לעצמו. באופן מפורש, אסור לאפוטרופוס לנצל את תפקידו להפקת רווחים אישיים: הוא לא יכול לקבל טובת הנאה מצד שלישי עבור פעולותיו, ולא להיכנס למצב של ניגוד עניינים עם האשל"א​. אם מתגלה ניגוד עניינים (למשל, האפוטרופוס עומד לרשת את האשל"א ויש לו אינטרס כלכלי בפעולותיו), עליו לדווח ולפעול לפי הוראות החוק (כמו לעיתים למנות אפוטרופוס חלופי לנושא מסוים). חובת הנאמנות גם אומרת שאפוטרופוס מקצועי (כגון עו"ד שמונה אפוטרופוס לרכוש) חייב לפעול במקצועיות כמו שהיה פועל עבור לקוח, ולא בצורה פחותה​

• שיקול דעת לטובת האדם וכיבוד רצונותיו: אף שהאפוטרופוס מוסמך לקבל החלטות עבור האשל"א, הוא חייב להציב את טובת האשל"א ורצונו במרכז שיקול הדעת. החוק מחייב את האפוטרופוס להתחשב ברצונותיו ובהעדפותיו של האדם ככל שניתן​. בנוסף, האפוטרופוס צריך לפעול בדרכים שמגבירות את עצמאות האדם ומצמצמות את הפגיעה בחירותו: עליו לעודד את האדם לקבל החלטות בעצמו בענייניו ככל שמסוגל​, ולא "להחליף" אותו שלא לצורך.
• שמירה מרבית על כבודו ופרטיותו של האדם: על האפוטרופוס לפעול תמיד באופן מכבד, לא לפגוע בכבוד האדם, לשמור על פרטיות מידע רפואי, כספי ואישי של האשל"א​, ולא לחשוף מידע כזה אלא אם זה נחוץ לטובת האשל"א (למשל, מתן מידע רפואי לרופא מטפל).  
• מסירת מידע ושקיפות מול האדם: חלק מרכזי בחובת הנאמנות הוא חובת גילוי ומסירת מידע. האפוטרופוס חייב לשמור על שקיפות מול האדם שבחסותו. עליו למסור לאדם מידע בנוגע לכל ענייניו האישיים והרכושיים, ובנוגע לפעולות שהאפוטרופוס עצמו מבצע עבורו​. את המידע יש למסור בשפה וברמה שהאדם יכול להבין, ובהתאם ליכולותיו​.
• התייעצות עם גורמים נוספים ושמירת קשרים: אפוטרופוס לא פועל בחלל ריק. לעיתים ישנם בני משפחה, חברים או אנשי מקצוע שמכירים את האדם ויכולים לתרום לטובתו. לכן, על האפוטרופוס להתייעץ לפי הצורך עם גורמים מקצועיים (רופאים, עובדים סוציאליים, מטפלים וכו') ועם בני משפחה וחברים קרובים של האדם, ולגייס את עזרתם לקידום רווחת האדם​ זאת תוך שמירה על פרטיותו כמובן.
• כמו כן, האפוטרופוס נדרש לשמור על קשרי האדם עם בני משפחתו וחבריו ולא לבודד אותו. ההנחיות מדגישות שככל שהאפוטרופוס יעודד את מעורבות בני המשפחה והחברים ויאפשר לאדם להשתתף בחיי הקהילה, כך תגדל רשת התמיכה סביב האדם וייטב מצבו​. למשל, אפוטרופוס צריך לאפשר לבני המשפחה לבקר את האשל"א, לעדכן אותם (במידה המתאימה) במצבו, ולהתייעץ איתם בהחלטות משמעותיות – כמובן, כל עוד הדבר לטובת האשל"א.
• בנוסף, אחת המטלות החשובות של אפוטרופוס לעניינים אישיים היא לבקר את האדם באופן סדיר במקום מגוריו​, כדי לעמוד מקרוב על צרכיו, לוודא שהוא מקבל את הטיפול הראוי, ולשמור איתו על קשר אישי. ביקורים כאלה מחזקים את תחושת השייכות של האדם ומאפשרים לאפוטרופוס להישאר מעודכן במצבו​. גם מול גורמי טיפול – מוסד סיעודי, בית חולים, שירותי רווחה – על האפוטרופוס לשתף פעולה ולתקשר היטב, ואם צריך ייעוץ מקצועי הוא רשאי להשתמש בכספי האדם כדי לשלם לאיש מקצוע (כגון יועץ רפואי או פיננסי) שיסייע בהחלטות מורכבות​
• ניהול כספים ורכוש באחריות ובזהירות: אפוטרופוס שממונה לענייני רכוש של אדם אחראי לניהול כל כספיו ונכסיו של אותו אדם בנאמנות. עליו לנהל את כספי וחסיוני האדם לטובתו של האדם ובשום אופן לא לטובתו האישית. החוק ותקנותיו קובעים כללים כיצד אפוטרופוס לרכוש צריך לנהוג בכספי האשל"א, במטרה להבטיח את שמירתם ותשואתם לטובת האשל"א​
• אישור מראש מבית המשפט​ – נכסי דלא ניידי (נדל"ן) של האדם, כמו דירה או קרקע, דורשים זהירות מיוחדת: על פי החוק אפוטרופוס אינו מוסמך למכור או למשכן נכס מקרקעין של האשל"א ללא אישור מראש של בית המשפט לענייני משפחה​.
• פעולות נוספות שמוגבלות: אפוטרופוס לרכוש אינו יכול לחלק מתנות או תרומות מכספי האשל"א אלא במידה שבית המשפט אישר, אינו יכול לפתוח או לסגור חשבונות של האשל"א בלי פיקוח, ועוד. בכל מקרה, על האפוטרופוס לפעול בזהירות יתרה בניהול הרכוש, מתוך הבנה שכל שקל הוא עבור רווחת האשל"א בהווה ובעתיד.
• חובת דיווח ופיקוח מתמיד: כדי להבטיח שהאפוטרופוס אכן ממלא את חובותיו נאמנה, החוק מחייב חובת דיווח שוטפת לאפוטרופוס הכללי. בתחילת המינוי, בתוך 60 יום מרגע קבלת הצו, על האפוטרופוס להגיש לאפוטרופוס הכללי פרטה – רשימה פרטית מלאה של כל נכסי האדם וחובותיו, נכון ליום המינוי​.יחד עם זאת, עליו להגיש גם "סל מחיה" – תוכנית המתארת את ההכנסות החודשיות של האשל"א אל מול הוצאותיו הצפויות, כדי לקבוע מסגרת לניהול הכספי​.. את הטפסים על האפוטרופוס לשלוח למשרד המשפטים עם מינויו​. לאחר מכן, אחת לשנה (בתאריך שקובע האפוטרופוס הכללי) חייב האפוטרופוס להגיש דו"ח שנתי המסכם את כל פעילותו בשנה החולפת: פירוט ההכנסות של האשל"א, ההוצאות שהוציא עבורו.

הבדלים בין אפוטרופוס לבגיר ובין אפוטרופוס לקטין

המטרה של אפוטרופסות דומה אצל בגירים וקטינים – הגנה על מי שאינו יכול לדאוג לעצמו – אך המסגרת החוקית והנסיבות מעט שונות.

אפוטרופסות על בגיר:

אפוטרופוס לבגיר מתמנה כאשר אדם מעל גיל 18 מאבד את כשרותו או יכולתו למעשה לדאוג לענייניו. להבדיל מקטין, שבאופן טבעי נחשב חסר כשירות מלאה מבחינה משפטית, בגיר נחשב כשיר כברירת מחדל, ורק בעיות רפואיות/נפשיות יכולות לגרום לבית המשפט להורות על הגבלת כשרותו.

בעבר היה מושג של "הכרזת פסול דין" שבו שללו לחלוטין את כשרות האדם, אולם כיום נוטים למנות אפוטרופוס מבלי להשתמש במונח פסול דין במידת האפשר, ומתמקדים במתן סמכויות לאפוטרופוס בתחומים הנדרשים בלבד.

אפוטרופוס לבגיר ממונה לרוב עקב מוגבלות או מחלה הפוגעת בכושר השיפוט – למשל: דמנציה אצל קשישים, סכיזופרניה או מחלת נפש אחרת הגורמת לאי-יכולת לתפקד, פיגור/מוגבלות שכלית אצל בוגר, פגיעה מוחית מתאונה, מצב רפואי שמכניס אדם לתרדמת או אי-יכולת תקשורתית, וכו'.

כפי שהוסבר, בית המשפט ישאף להגביל את המינוי לתחומים המסוימים שבהם האדם אינו מסוגל ולהשאיר לו אוטונומיה בתחומים אחרים​. למשל, אדם יכול להיות תחת אפוטרופסות רכושית בלבד אם הוא מבולבל בכספים אך כשיר לחלוטין בשאר התחומים.

בית המשפט לא ימנה אפוטרופוס לבגיר אם ניתן להשיג את מטרת ההגנה בדרך פחות מגבילה. למשל, אם אותו אדם יכול להיעזר בבן משפחה ללא צורך בצו, או אם כבר יש מיופה כוח מתמשך שמטפל בענייניו, או אם ניתן למנות "תומך החלטות".

רק בהיעדר פתרון כזה ימונה אפוטרופוס. כאשר מתמנה אפוטרופוס, הבגיר לרוב מוגדר כ"חסוי" והאפוטרופוס יקבל סמכות משפטית לייצגו. עם זאת, מודגש שוב: הבגיר לא מאבד את זכויותיו. הוא זכאי שיקשיבו לו, ובמקרים רבים ממשיך לקבל החלטות יומיומיות בעצמו.

האפוטרופוס מתערב רק במה שהוגדר לו בצו ולפי הצורך. כמו כן, אפוטרופסות על בגיר יכולה להיות זמנית או מתחדשת – למשל, לאחר תאונה ייתכן מינוי זמני לתקופת השיקום, ולאחריה ישתפר המצב והמינוי יבוטל. אם המינוי הוא ארוך טווח, ניתן כאמור להגביל אותו בזמן – נניח אפוטרופסות ל-5 שנים, ואז בחינה מחודשת. היום אפילו יש מנגנון של "אפוטרופסות לדין" נקודתית – כלומר מינוי אפוטרופוס רק עבור הליך משפטי מסוים. כל אלה כלים לגמישות כדי להתאים לצורכי הבגיר.

אפוטרופסות על קטין:

עבור קטינים, המצב הבסיסי הוא שההורים הם האפוטרופסים באופן טבעי מלידת הילד ועד גיל 18​.

ההורים מופקדים על כל צרכי הקטין – מגורים, חינוך, בריאות, רכוש וכו'. אין צורך בפנייה לבית משפט למינוי אפוטרופוס לקטין במצב הרגיל, כי ההורים כבר בעלי הסמכות מעצם היותם הורים. למעשה, החוק מניח שההורים פועלים לטובת ילדם ולא מתערב בהחלטותיהם, מתוך הכרה בזכותם הטבעית לגדל את ילדם לפי ראות עיניהם​

מינוי אפוטרופוס חיצוני לקטין נעשה רק במקרים חריגים של משבר או העדר הורים כשירים. בית המשפט ימנה אפוטרופוס לקטין רק כאשר ההורים אינם בנמצא או אינם מתפקדים. למשל שני ההורים נפטרו, או ששניהם הוכרזו פסולי דין (כלומר, איבדו כשרותם המשפטית ואינם יכולים לשמש הורים אפוטרופסים), או שהאפוטרופסות שלהם נשללה בצו בית משפט (במקרים קיצוניים של התעללות או הזנחה, ראה חוק הנוער), או הוגבלה (למשל הוצאו חלק מהסמכויות שלהם), או שהם אינם מסוגלים למלא את חובותיהם כלפי הקטין (נניח מאושפזים במצב צמח), או שהם נמנעים ללא סיבה ממילוי חובותיהם.

במצב כזה, המדינה מתערבת באמצעות בית המשפט וממנה אפוטרופוס חלופי לילד. לעיתים קרובות יהיה זה קרוב משפחה – למשל סבא/סבתא, דוד/דודה, אח בגיר – שמוכן ומסוגל לטפל בילד. אם אין בנמצא קרוב מתאים, אפשר למנות אפוטרופוס חיצוני כמו אפוטרופוס הכללי או תאגיד אפוטרופסות מקצועי לטיפול בענייני הילד​.

חשוב לציין שאפוטרופוס שממונה לקטין אינו מאמץ את הקטין – האפוטרופסות אינה משנה את מעמדו המשפחתי של הילד, אלא רק נותנת סמכות חוקית לאותו אפוטרופוס לקבל החלטות במקום ההורים. למשל, אם שני ההורים נפטרו, אפוטרופוס שמונה (נגיד, הדוד) יוכל לחתום עבור הילד על ניתוח, לרשום אותו לבית ספר וכו', אבל הוא לא נהיה "הורה" מבחינת ייחוס.

יש מקרים שבית המשפט ימנה אפוטרופוס נוסף לצד ההורים: למשל, אם הורה יחיד של הילד חולה מאוד ואינו יכול לטפל בילד, ניתן למנות לצד אותו הורה אפוטרופוס נוסף שיסייע. או במקרה של ניגוד עניינים – למשל, קטין שקיבל פיצויים כספיים גדולים, וההורה רוצה להשתמש בהם בניגוד לטובת הילד; אז בית המשפט עשוי למנות אפוטרופוס נפרד לרכוש הילד. דוגמה אחרת: אם הורים מתגרשים ויש סכסוך על משמורת, לפעמים ממנים אפוטרופוס לדין (עורך דין מטעם הילד) שייצג את טובת הילד. אך אלה מצבים מיוחדים ושונים מהמינוי הקלאסי עקב אי-כשירות ההורים.

בסופו של דבר, כשקטין יתום או ללא הורים מתפקדים מגיע לבגרות (18), האפוטרופסות שמונתה לו פוקעת אוטומטית כי הוא הופך לבגיר. אם הוא בעל צרכים מיוחדים וזקוק לאפוטרופסות גם לאחר 18, יש להגיש בקשה חדשה לאפוטרופסות בגיר (אין מעבר אוטומטי). לכן, רצוי להתחיל בהליך מעט לפני גיל 18 כדי שיהיה רצף הגנה​.

מומלץ למבקשים למנות אפוטרופוס ולבני משפחה לקרוא את המדריכים הרשמיים, ולהתייעץ עם עורך דין או גורמי רווחה כדי להבין את המשמעויות. מינוי אפוטרופוס הוא צעד כבד-משקל, אבל לעיתים חיוני – וכאשר הוא נעשה נכון, הוא יכול להבטיח לאדם פגיע את ההגנה והטיפול להם הוא זקוק, תוך שמירה מרבית על כבודו ורצונו.

לסיכום, מינוי אפוטרופוס הוא הליך משפטי חשוב, שמטרתו להגן על אנשים שאינם מסוגלים לנהל את ענייניהם בכוחות עצמם. עם זאת, מדובר בצעד לא פשוט, ולכן החוק קובע כי יש למצות תחילה כל פתרון חלופי שפוגע פחות בעצמאות האדם, כמו ייפוי כוח מתמשך או מינוי תומך בקבלת החלטות.

כאשר מינוי אפוטרופוס מתבצע, חשוב לדעת שהוא אינו שולל מהאדם את זכויותיו – הוא עדיין זכאי להשתתף בהחלטות הנוגעות אליו, לשמירה על פרטיותו, לקבלת ייצוג משפטי ולהגנה מתמשכת מצד רשויות הפיקוח. גם חובותיו של האפוטרופוס מוגדרות בבירור, כדי להבטיח שהוא יפעל בנאמנות, בכבוד ובשקיפות לטובת האדם שהוא מייצג.

ההבדל בין אפוטרופסות לבגיר לבין קטין מהותי – אך בשני המקרים, בית המשפט יתערב רק כאשר באמת אין דרך אחרת, ורק לטובת האדם עצמו.

מתלבטים האם יש צורך באפוטרופוס? לא בטוחים מהו הצעד הנכון?

אני כאן כדי ללוות אתכם בתהליך – באחריות, ברגישות ובהתאמה אישית לצרכים של האדם היקר לכם.

פנו אליי לייעוץ משפטי ראשוני – ונבחן יחד אם אפוטרופסות היא אכן הפתרון המתאים, או אולי קיימות חלופות טובות יותר.