פתיחת הליך גירושין היא צומת דרכים מהותית. בחירת הערכאה קובעת את אופי ההליך, משכו, עלויותיו ואף על התוצאה הסופית.
כמשרד עורכי דין לדיני משפחה, אנו נתקלים מידי יום בשאלה איזו ערכאה עדיפה ומסייעים להתאים את הערכאה לצרכים וליעדים של הלקוח.
בית המשפט לענייני משפחה
סמכות רחבה ברוב ענייני המשפחה שאינם עצם הנישואין והגירושין, לרבות מזונות ילדים, אחריות הורית וזמני שהות, חלוקת רכוש, אפוטרופסות, ירושה והצהרות הורות. הדיון מתנהל לפי הדין האזרחי בפני שופט אחד.
בית הדין הרבני
סמכות ייחודית לנישואין וגירושין של יהודים, תביעה לשלום בית ומדור ספציפי. הדיון מתנהל לפי ההלכה היהודית וכפוף לחקיקה אזרחית. בעניינים נלווים כמו מזונות בן זוג, רכוש ואחריות הורית ניתן לדון בבית הדין רק אם העניינים נכרכו כדין בתביעת הגירושין הכנה, או בהסכמת שני הצדדים. הדיון מתנהל לרוב בפני הרכב של שלושה דיינים.
חובה מקדימה: בקשה ליישוב סכסוך
לפני הגשת תביעות בתחום המשפחה חובה לפתוח בקשה ליישוב סכסוך ביחידת הסיוע. הבקשה עוצרת זמנית הליכים ומזמנת את הצדדים לפגישות מידע וייעוץ. אם הצדדים לא מגיעים להסכמות, נפתחת תקופה מוגבלת להגשת תביעות לערכאה שבוחר הצד שהגיש ראשון את הבקשה ליישוב סכסוך. עמידה במועדים קריטית, שכן היא משפיעה על שאלת הסמכות בפועל.
מי שמגיש ראשון בקשה ליישוב סכסוך משיג יתרון יחסי בהגשת התביעות המהותיות וקביעת הסמכות.
סמכויות: ייחודיות, מקבילות ותלויות הסכמה
ההבדל הראשוני והחשוב בין הערכאות נעוץ בכך שלבית הדין הרבני סמכות ייחודית לדון בנושאי גירושין ונישואין, בעוד שביתר ענייני הגירושין, בית הדין רשאי לדון רק אם נכרכו במפורש בתביעת גירושין כנה, כלומר פורטו בתביעה ונקשרה להם זיקה עניינית.
ללא תביעת גירושין, אין לבית הדין סמכות לדון בענייני המשפחה, למעט מזונות אישה שניתן לעתים לתבוע בבית הדין גם ללא תביעת גירושין.
מנגד, לבית המשפט לענייני משפחה ניתן להגיש תביעות ללא תלות בהגשת תביעת גירושין. להבדיל מבית הדין הרבני, בבית המשפט נהוג להגיש לכל סוגיה תביעה נפרדת, למשל רכוש, אחריות הורית וזמני שהות, ומזונות.
יש מקרים שבהם נכון לפצל: גירושין, כתובה וסעדים הלכתיים בבית הדין; סוגיות הורות ורכוש בבית המשפט – הכל בהתאם לנסיבות המקרה.
הטענה הגורפת שלפיה בית הדין הרבני מיטיב עם גברים ובית המשפט מיטיב עם נשים אינה מבוססת כלל, והתוצאה נגזרת מנסיבות, מהראיות ומהדין החל.
בנושאים של אחריות הורית וזמני שהות, קיימת מגמה רחבה של בחינת טובת הילד על בסיס תסקירים וחוות דעת. בתי המשפט נוטים לאשר אחריות הורית משותפת כאשר יש מסוגלות ושיתוף פעולה. בתי הדין הרבניים מכירים באותם עקרונות, אם כי לעיתים מדגישים שיקולים שונים. אין לקבוע מראש יתרון לערכאה זו או אחרת בלי ניתוח נתוני המקרה.
במזונות ילדים קיימת הלכה אזרחית עדכנית המשקללת הכנסות וזמני שהות, בעיקר בגילאים הרלוונטיים ובמצבי אחריות הורית משותפת. בתי המשפט מיישמים קווים מנחים שוויוניים יחסית. בבתי הדין הרבניים ניתן לדון במזונות ילדים רק בהסכמת שני הצדדים. היישום של ההלכה האזרחית קיים אך אינו אחיד בכל ההרכבים, ולכן בחירת הפורום עשויה להשפיע תוצאתית.
ברכוש חלים חוק יחסי ממון וכללי איזון משאבים. נכסים חיצוניים כמו דירה מלפני הנישואין או נכס שנתקבל במתנה או בירושה אינם נכללים כברירת מחדל, אך ניתן להוכיח שיתוף ספציפי לפי התנהגות הצדדים. גם בבית הדין הרבני מוחל הדין האזרחי בענייני רכוש, ולכן אין לבסס אסטרטגיה רק על הנחה שפורום אחד יקבע מראש היעדר שיתוף.
יתרונות וחסרונות בסדרי הדין השונים בין הערכאות
סדרי הדין – בבית המשפט לענייני משפחה סדרי הדין משמעותיים יותר (סעיף 8א לחוק בית המשפט לענייני משפחה); בבית הדין הרבני ההליך פשוט יותר, וממעט בפרוצדורות.
סעדים – בבית הדין קל יותר לקבל סעדים זמניים, צווי עיקול ו/או צווי מידע; בבית המשפט יש לעמוד בתנאי סף לקבלת סעד זמני.
לסיכום, נכון הוא שבית הדין הרבני פועל במסגרת שמרנית יותר בהתאם לדין הדתי, אך בפרקטיקה גם הוא כפוף לחקיקה אזרחית ולכללי פרשנות שיפוטית. ההבדלים בין הערכאות מתבטאים בעיקר בדגשים, בכלים פרוצדורליים ובתרבות דיונית.
לכן, יש חשיבות רבה לזהות הערכאה שתדון במחלוקת ולתזמון הצעדים. מי שפועל ראשון נכון, פותח בקשה ליישוב סכסוך בזמן, ובוחן כריכה תקפה או פיצול מבוקר, עשוי להשפיע על מסלול ההליך. בחירה בפורום ללא תכנון עלולה להאריך הליכים, להגדיל עלויות ולפגוע בתוצאה. מומלץ לקבל ייעוץ משפטי מוקדם, למפות יעדים, נכסים והכנסות, ולבנות אסטרטגיה תואמת למקרה הספציפי.
